קרקס יער - בית הספר לאקרובטיקה אווירית
החיים הם קרקס, בואו נעוף עליהם יחד
במסגרות הלימוד השונות לומדים אקרובטיקה על טיסו, טרפז, חבל וחישוק, לומדים להיות לולייני אוויר מקצועיים או רק להתלות ולשחק בכיף. רוכשים מיומנויות למידה, מתחזקים ומתמלאים בטחון.
הקרקס המודרני מבקש לשלב בין תיאטרון, מחול וטכניקות מעולם הקרקס המסורתי.
אין לנו אוהל וגם לא טיגריסים, אצלנו האדם במרכז.
אנחנו משתמשים במיומנויות קרקס להתפתחות אישית ולביטוי עצמי.
שמי עודד זרקא, פתחתי את בית הספר לאקרובטיקה אווירית כדי שיהיה בית גידול ללולייני הצפון. בשנות פעילתו הראשונות כבר זכה בית הספר בתלמידות ותלמידים מעולים צוות אוהב ומקצועי וקהילה תומכת.
אני סקרן ומלא עניין לראות מה יקרה לקהילת הלוליינים הקטנה שלנו בשנים הקרובות
כל תלמידי בית הספר לאקרובטיקה אווירית מבוטחים דרך סוכנות 'ארבל' המבטחת את כל מורי הקרקס האווירי בארץ. זאת לרבות ביטוח המרכז הקהילתי ומשרד החינוך.
בישראל תחום הקרקס אינו מוסדר ולכן אנו נוהגים לפי התקנים הנדרשים בצרפת בירת הקרקס.
צוות המורים שלנו
סתיו זיו
בת 32, גרה בישוב הררית. בוגרת בית הספר לתאטרון מחול וקרקס-סנדסיאל. מתמחה ברצועות וטיסו. מאמינה בכוח הריפוי של הקרקס לגוף ולנשמה
עופר פלג
בת 20, גרה בקיבוץ גדות. בת שירות בגן לילדים עם צרכים מיוחדים. מאוד אוהבת אומנות וחיות. מדריכה ולוליינית שחולמת ללמוד טיפול רגשי ולשלב עם אקרובטיקה אווירית
מרום מנחם
בן 24, בוגר שנה שלישית בקרקס יער. מתמחה בחבל וטיסו. עובד כאיש חינוך כבר מעל 8 שנים
רבקה פרנק
בת 26, מושב משמר הירדן, לוליינית אווירית. סטודנטית לחינוך. חולמת להדריך וללוות ילדים לאורח חיים בריא יותר בעזרת הגוף והאומנות ככלי לביטוי
עודד זרקא
בן 37, קיבוץ כפר סאלד, לוליין אווירי ועובד סוציאלי
שלום חברים, שמי עודד
מנהל בית הספר לאקרובטיקה אווירית "קרקס יער"
את חיי כלוליין התחלתי בטיפוס על עצים, ריצה על גגות בית הספר והשתלשלות מחלונות. אני רציתי ללמוד, אבל רציתי לא פחות לדעת מאיזה עץ הכי טוב לעלות לגג ודרך איזה עץ הכי נוח לרדת.
במהלך לימודי התואר נחשפתי לקרקס האווירי, נשבתי בקסמיו מיד. היכולת להתנתק מהקרקע, להשתעשע בכבידה, לעלות ולרדת מהשמיים על סולם צבעוני. הרגשתי שמצאתי את תחביב חיי.
את חיי המקצועיים התחלתי כעובד סוציאלי. השנים האלו היו מרגשות ומלמדות. בתפקיד האחרון שלי בכפר הילדים כמעט לא היה לי פנאי להתלות על טיסו. ולכן אחרי שנתיים בכפר יצאתי לחופשה כדי להתמסר לתחביב שלי.
כמה חודשים בתוך החופש הזה וכבר הייתה לי תכנית. אני אקח את הידע שלי בליווי תלמידים, הורים, וצוותי הוראה אחבר אותו לקרקס ואפתח בית ספר לאקרובטיקה אווירית - להנחות אדם בעולם האווירי זה מרגש, לעזור לו לרכוש בטחון, להציע לו לכבד את הפחד, לבחור בחמלה ולשחרר את הביקורת העצמית. לראות איך הוא גדל מתחזק ומתמלא בטחון ולצד זה להרגיש איך אני הופך טוב יותר.
היום בית הספר לאקרובטיקה אווירית הוא יצירה שפרשה כנפיים.
המתאמנות, המתאמנים, המשפחות, צוות ההדרכה הם חלק מקהילת הקרקס שפורחת כאן, אצלנו, בצפון הרחוק.
בשבילי זו זכות להיות חלק .
